שגית, אישה בת 50 לחייה הגיעה עם סבוראה בראש וקשקשת קשה.
מספרת שהיא שכלה את שני הוריה והדבר השפיע עליה מאוד מבחינה נפשית.
" פעם הייתי אדם שמח. איבדתי את השמחה לגמרי.
אני לא בטוחה אם אצליח לשמוח בחיים האלה יותר.
אין לי כוח לעשות כלום.
אין מוטיבציה לעשות מעל המינימום שנדרש לתפקוד.
עם הילדים אני גם על חצי קלאצ'.
פשוט אין לי אנרגיות.
התחילו לי גם כל מיני פחדים שלא היו פעם."
שגית מספרת את הדברים ואני רואה שהיא מתייסרת, הדברים נאמרים מתוך ביקורת ושיפוטיות קשה כלפי עצמה.
"הסבוראה הזאת באה והולכת בתקופות. לאחרונה זה ממש החמיר.
את צריכה להבין את הסיטואציה, אני קמה בבוקר, מתלבדת ושאני נעמדת מול המראה אני פשוט מתבאסת על עצמי. כתמי עור אדומים, מגרדים עם קשקשת לבנה. לא אוהבת את המראה הזה שלי. ממש לא חיה עם זה בשלום. ממשיכה את היום בתחושה שכולם רואים את הכתמים האלה כל הזמן."
האתגרים שעמדו מול שגית היו 3 למעשה:
1. הסבוראה
2. אובדן שמחת החיים בעקבות האובדנים
3. רמת חיוניות נמוכה.
בטיפול עבדנו על שלושת האתגרים של שגית.
1. פרטנו את הסיבות הנפשיות שבגללן התפרצה הסבוראה. ניתחנו מה המשבר שבאותה התקופה הביא לכך ומה הפתרון למשבר ובאיזה כלים היא יכולה להתמודד איתו.
2. שוחחנו על האובדן ועל מה שהוא הכניס לחיים שלה. שגית קבלה כלים להתמודדות עם האובדן ועשתה תהליך של השלמה וסגרה את
הדברים שנשארו פתוחים מול יקריה.
3. שגית קיבלה פרוטוקול להעלאת חיוניות כדי שהאנרגיות שלה יחזרו לעצמן.
- אז איפה שגית היום?
שגית החליטה לעשות שינוי מהותי בחיים שלה. החליפה מקצוע. עובדת מתוך שמחה.
קמה בבוקר מתוך תחושת שליחות וייעוד.
היחסים במשפחה השתפרו ועל הדרך גם בזוגיות.
והסבוראה? מאז הטיפול היא לא חזרה..עברו כבר יותר משנתיים (-:
Comments